כשאני מסתכל אחורה על 'כלל', אני חייב להודות שכשאתה עם הזרם זה קל פי מאה. אני מסתכל לאחור על 'כלל'. אחד שהאנשים צריכים ללמוד (דרך אגב, שוב, זה מה שרב צריך לעשות וזה היה אחד האמצעים חשובים רבנים רואים שהם לא רק בשביל בית הכנסת הם הפדרציה הם, ולכן,) המסר העיקרי השני ללמוד יחד (ובאמת שוב אני אני חושב שרבנים צריכים להיות מודלים של זה שבמקום לומר "אני רוצה אותך בטריטוריה שלי" הם אומרים "נלמד יחד" לומדים יותר ככה. אנשים מתלהבים כאשר יש להם מספר רבנים עם השקפות מרובות.) אבל את המסר העיקרי השני אחדות יהודית, אנחנו צריכים דיאלוג אנחנו צריכים כבוד הדדי... אז על פריט מספר אחד זה היה הצלחה מסחררת הצלחה כי זה היה הטרנד החלום האמריקאי התקדם לעבר... רוצים להיות יותר יהודים. הם מכירים בזה שאם הם רוצים לשרוד הם יהיו חייבים להיות, אז זה היה נהדר. בנושא של האחדות אתם יודעים שחטו אותי חטפנו מכות בכל רמה, בכל רמה, הרמה המגזרית שבה הרבה אנשים הרגישו שזה: "אתה אמור, אתה חותר תחת המגזרים." ברמה הקהילתית והקהילה האורתודוקסית, קהילה שבה אתם יודעים פלורליזם, הם חשבו שאני כמו, שאני דוחף סמים, אתם יודעים קוקאין. אני מתכוון, אני מנסה למכור לך פלורליזם, אתה לוקח את זה, זה מרעיל אותך למוות, אתם יודעים שזה כל כך, הנקודה שלי היא רק, אני מסתכל אחורה, לפני שאני מתחיל לקחת קרדיט על ההישגים של 'כלל' אני אמרתי לעצמי "בוא נודה בזה גרינברג אתה מחויב לזה לפחות כמו לזה פה היתה הצלחה מסחררת וכאן כשלון מוחלט" אז מה התשובה? התשובה היא "זה לא היית אתה".