אסור להכנס טמא מת אלא מי שיוצאת מגופו כמו בעל קרי כמו זב. אבל אדם שאין טומאה יוצאת מגופו כמו טומאת מת. בעל קרי אם טבל. אבל איפה התחום של העזרה איפה העזרה איפה המקום איפה העמוד מי יכול למדוד מי יכול לדעת. לכן גזרו חכמים שלא להכנס אפילו לשער הר הבית כל אדם שהוא טמא מת אפילו שהוא טבל באותו היום והעריב שמשו. מצד הדין יכול מותר להר הבית מות. רק בתוך עזרת ישראל עזרת כהנים המזבח, בתוך קדשי קודשים. עד כמה וכמה. רק שמה אסור. אבל בתוך הר הבית עצמו מותר.
לכן אילו שעושים קוראים את עצמם 'נאמני הר הבית' קוראים את עצמם, בשביל להתפלל מנחה, איזה בעיות ומלחמות עושים שם, מה הדברים האלה? מה התועלת בזה? המסגד עומאר יושב במקומו, הערבים ימח שם הטמאים במקומם, תתפלל מנחה שם או לא תתפלל זה העיקר. זה העיקר? עושים מזה עסק גדול. אם כן, האמת היא כמו שאמרנו, מצד הדין היה צריך להתיר. וכי אתה יכול לראות שאנשים יכנסו ונשים לא יכנסו?! יצעקו, 'מה אתה עושה הפליה אתה, גזעני, אתה לוקח רק ת'אנשים. איפה שויון זכויות'? וכן כל אשה תשאל אותה האם את נדה, את זבה? את טהורה? מי יכול לשאול שאלות כאלה? בחורה רווקה היא לא נשואה היא נדה. גמרנו. לא תוכל להיות טהורה אלא ביום טבילתה, ויעבור עליה הערב, ומחר היא תהיה מותרת. וכי כל אשה תביא פתק מהבלנית שאת עשית מקווה שהלכת למקווה. מי יעשה דבר כזה? לכן היו מוכרחים לא להפלות בין איש לאשה, לכן עשו גזירה הרבנות מזמן משנים קדמוניות 'שום איש או אשה לא יכנסו בשערי הר הבית'.
גם איש צריך להיות שהוא בעל קרי שטבל, אדם שהוא טמא שטומאה יוצאת מגופו, עד שיטבל ויעריב שמשו אנחנו יודעים האיש הזה. אינו יכול להכנס להר הבית, עד שיעריב שמשו. אז אנחנו יודעים האיש הזה הוא בעל קרי או לא בעל קרי? מאיפה אנחנו יכולים לדעת? מי תשב תפקח על הדברים האלה?
לכן הדבר נשאר באיסורו, שאסור לכל יהודי להכנס שמה בין איש בין אשה. אפילו הוא טהור אפילו הוא טבל והכל בסדר. אין לו שום טומאה שיוצאת מגופו. טומאת מת אמרתי שמותר בה הבית. ושלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. וכל זב אמרו בגמרא, הם שם מדברים על הר הבית. וכל זב כתוב זב אבל בכל בא לרבות בעל קרי שאסור לבעל קרי להכנס להר הבית.
אז על כן חשבו מידותיהם. אלה שנכנסים בעוונותיהם הרבים, הם נכנסים אפילו לא שואלים דת, לא שואלים חכמה, נכנסים אפילו עד מסגד עומאר ששם בפנים ודאי היתה העזרה, ונכנסים בפנים בטומאת מת, מי שהיה טמא מת שנכנס לשם חייב כרת . על כניסתו בלבד חייב כרת. כמו שאוכל חמץ בפסח, כמו שאוכל ביום הכיפורים! כל כך זה דבר חשוב שאתה תכנס שמה?
לצערנו הרב תמיד נוהרים לשם תיירים יהודים, נכנסים שמה. או מחוסר ידיעה יש כאלו שלא יודעים חושבים שזה מותר. ויש כאלו יודעים שזה שאסור ולא אכפת להם, לא דתיים נכנסים שמה. הולכים מבקרים בתוך המסגדים. כמו זאת הרשעה חושבת את עצמה דתיה, אנחנו לא ננטוש את הר הבית, עושה את כל 'התחיה' שלהם, זאת תחיית המתים שמה, לוקחים אותם נכנסים בפנים 'ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה'.
זה עבירה זה כרת יש בזה. אבל מי יאמר לה איזה דבר. היא שומעת לרבנים, היא שומעת חכמים? יש לה פה גדול, מתקיפה את הרבנים, מתקיפים... רק בזמן שהיא זקוקה לעזרתם שיכתבו לה פסק דין, כבוד הרבנים הראשיים שיכתבו לה שאסור לוותר על כל שעל בארץ ישראל ביהרג ואל יעבור', זה כבר נותנים לה פסק הרבנים, אבל היא שומעת לנו לא נכנסת להר הבית? ככה היא מארגנת אנשים. לוקחת אנשים שכמוה אנשים שהם פרחחים אנשי גהינם, הולכים שם נכנסים שם בפנים. 'ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים' כל האנשים האלה שאין להם לא דת ולא דין, נכנסים שמה. שומעים בקול חכמים? שומעים בקול רבנים שאסור להכנס למקום הזה? היא בראש הדגל שצריכים לגייס את בני הישיבות, זאת הרשעה הזאת, מה? מה? הדת שיש לה אם נכנסת בתוך כרת בתוך בית קדשי הקדשים? לא אכפת לה. מסגד עומאר נכנסת בפנים.
תראו מה שיש לנו בעוונותינו הרבים, איך התורה מטושטשת אצל האנשים האלה, מפני מוחם מטושטש ולכן התורה מטושטשת אצלם. טוב נחזור לעניין שלנו.
'והיו עיני ולבי שם כל הימים' הקדושה של השכינה לא זזה משם, ולכן אסור לנו להכנס, כיון שאנחנו טמאי מתים. אנחנו לא חס ושלום מוותרים על זה.
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתים. נהיה טהורים נוכל להכנס בשמחה ובששון. לא להכנס שם רק לבקר.
צועקים מומחמד מוממד. מה נלך שמה.
לכן צריכים להתפלל לקבה כי לישועתך קיווניו כל היום.
שהעולם כולו יתמלא תורה זה העיקר.