אני זוכר אותם הימים. הגיע אותו רשע לאל עלמיין זה ליד מצרים. והיו עושים שמות. היו. והיו פחדים היו פחד גדול. הרשעים האלה לא חסר להם כלום. כל מיני כלי משחית יש להם. היו יכולים להגיע לירושלים. ואני זוכר איך שהייו באותו הזמן באיזה צער באיזה פחד. היינו עוברים דרך שוק הערבים בעיר העתיקה היו אומרים לנו הערבים תחכו מעט רק יבוא היטלר וישחט את כולכם ונקח את כל הממון שלכם. כך היו מאיימים עלינו. לא עשינו להם שום דבר. לא פשע לא חטאת. ואז הלכנו היינו הולכים לכותל מערבי והיינו מתפללים והיה עליו השלום הגאון רבי יעקב עדס צדיק וישר כל ימיו רק תורה רק יראת שמים רבי יעקב עדס. עמד שם בתפילה והיה בוכה. נהרות נחלי דמעה הוריד מהעינים שלו. והיה בוכה. כולנו היינו בוכים. לא יודעים מה יילד יום. מה? ביום אחד יכול להגיע ביום אחד. ישתבח שמו הקב"ה שומע תפילות עמו ישראל ברחמים. נפל בדעתו של הרשע הזה היטלר שיפתח מלחמה על רוסיה. פקד על רומל תפסיק את המלחמה במזרח. תבוא תתקוף מיד נגד רוסיה. מה יצא. הם ביניהם שטן ביניהם. מליונים מליונים נפלו מזה ומזה. והציל אותנו. נשארנו לפליטה. לא נגעו "בהר ציון תהיה פליטה והיה קדש" ישתבח שמו. שמע תפילתנו שהיינו בוכים. שערי דמעה לא ננעלנו. ישבתח שמו הקב"ה.
תאריך ההקלטה לא ידוע לי. מתוך דרשה לתשעה באב.